גברים וטיפול רגשי

גברים וטיפול פסיכולוגי


בעבר נטו להתייחס אל גברים כאל ציבור או קבוצה הנוטה פחות לפנות לאנשי מקצוע בכדי לקבל עזרה רגשית. גברים נתפסו פחות כבעלי רצון או יכולת לדבר ולהביע רגש (פחות או בהשוואה לנשים כמובן). נתפסו כיותר נוטים לעשייה, כמונעים על ידי צווים חברתיים, משפחתיים ותרבותיים. נושא זה מרכזי כל כך שבמאמר שפורסם לא מזמן נכתב "סוציאליזציה גברית מסורתית מציגה אתגרים בפסיכותרפיה. למשל, התפתחת הסיכוי לפנות ולקבל עזרה, על ידי הפיכת תכנים עמוסים רגשית לפחות זמינים להבעה" (Lorber & Garcia, 2010). עבור אותם מטופלים יוצאי צבא אמריקאים שחזרו מהלחימה באפגניסטן ובעירק היה צורך לעשות שינויים בגישות הטיפול בכדי להגיע ליצירת טיפול משמעותי. במאמר המפורסם 'גברים, גבריות והקשרים של חיפוש עזרה' (Addis & Mahalik, 2003) טענו המחברים כי כדי לעזור לגברים יש לפתח כלים ייחודיים שיעזרו לגברים לקבל עזרה. לתפיסתם, הסוציאליזציה של הגבר וההקשרים החברתיים מקשים מאד על יכולתם של אנשי מקצוע לעזור לגברים. במאמר אחר הציג הפסיכולוג רונלד לוונט  15 שנה של 'פסיכולוגיה חדשה עבור גברים' בתוכה ההתייחסות לגבריות לא רק כתפקיד נורמטיבי אלה כהקשר בעייתי (Levant, 1996). לפי תפיסה זו יש לפתח גישה מיוחד לגברים ולגבריות. כאשר המודל שהוצע באוניברסיטת הארווארד מציג שלושה משתנים לבדיקה. אותו מודל מעלה שאלות בדבר הנורמות המסורתיות של התפקיד המגדרי (SEX ROLE) ורואה בכמה מהבעיות הייחודיות לגברים, תוצר לוואי מצער של תהליך החברות של התפקיד המגדרי הגברי.

התפיסה הזו מתייחסת לגברים כאל אוכלוסיה הזקוקה ליחס שונה בטיפול פסיכולוגי. אולם בפועל יותר ויותר גברים בכל קשת הגילאים, פונים לטיפול פסיכולוגי. הם פונים למסע של העמקת הבנת חייהם, שיפור איכות החיים ולמידה על עצמם, באופן דומה לפנייתם של נשים. גברים בשנות העשרים והשלושים, עם שאלות של זהות, קריירה וזוגיות. גברים בוגרים שמוצאים עצמם בעמדה טובה ובטוחה, אך עם תחושה של חוסר, שאלה של אולי פספוס, כמיהה לאיזון שונה, או חששות מהעתיד. פונים היום לטיפול פסיכולוגי יותר ויותר גברים בני עשרים עד  בני ששים. אנשים עם טווח שאלות חיים.

אלון גרטש כותב בספרו ( 'אילו רק גברים יכלו לדבר')  על הקושי המסורתי של גבר להביע את רגשותיו. מניסיוני, יש יותר ויותר גברים שמרשים לעצמם לדבר ולחוש. אנשים באים עם שאלות של בדיקה מחדש של כיווני חיים, מגיעים עם שאלה כיצד לאזן בין אבהות, לעצמיות ולקרירה. אחרים נכנסים עם התמודדות עם משבר סביב אובדן, גירושין, פיטורים. מנסים להבין יחד מה עובר עליהם ומה ההשלכות והאפשרויות שבמצבם.
גברים רבים, אולי כהשפעה סביבתית, מגיעים עם תחושה שמלאו את כל מה שהסביבה בקשה מהם: הם אבות טובים, העבודה בטוחה ומכניסה, הם עושים כל שצריך ומרגישים שמשהו חסר בחייהם. גברים אלו עוברים תהליך של חיפוש, גילוי, והתמודדות עם אני שהוזנח. עם כמיהות, תשוקה, יצר ומאווים שהוכחשו או הודחקו.

בעבר, גברים רבים באו לטיפול בעקבות בקשה של נשותיהן או בנות זוגם. הקושי שהוצג הוא קושי לתקשר, להביע רגש, להבין את האחר. לא מעט גברים חשו מותקפים, לא מובנים ותקועים במערכות יחסים בהם הם מושא לכעס או לאכזבה של בנות הזוג. 

נושא האינטימיות והקרבה לבנות הזוג מאפיין את הפניה לטיפול יותר ויותר. מטפלים רבים נטו לראות את הגבר כמחפש דרך המיניות הוכחה לעצמיות, לערך, לכיבוש (פרויד, 1905), או כסוג של שחזור של משאלות סדיסטיות כלפי אובייקט האם (קליין 1945). גישות פמיניסטיות ואחרות התייחסו אל הגבר כמפצל, רואה את האישה כקדושה או קדשה, ולפיכך יוצר קשרים שונים למטרות שונות (ראה ספרו המרתק של שוהם 'אהבה כפיתיון – חוה קזנובה ודון-חואן', 1982). קשר ליצירת משפחה, וקשר ליבדנאלי עם אישה איתה יבואו לידי ביטוי יצריותו. הקליניקה והתיאוריה מלמדות ששחזור ופיצוי כזה נצפים הן אצל גברים והן אצל נשים. ברור שקיים הבדל אנטומי- התפתחותי – פסיכולוגי בין הגברי ונשי. אם נשים זקוקות לתחושה ולקרבה בכדי להגיע לאינטימיות פיזית, גברים רבים רואים במיניות אמצעי לקרבה. שני ספרים מעולים שמנסים להרחיב את ההבנה של האינטימי ביחסים, תוך פחות שימוש בסטריאוטיפים ג'נדריאלים הם הספרים  "האם אהבה יכולה להתמיד" של מיטשל (מיטשל, 2001) וספרו של פרום "אומנות האהבה" (פרום, 1988).

גברים פונים יותר לטיפול בתוך מקום של חיפוש אינטימיות בתוך מערכות היחסים שהן הם נמצאים. שאלות של חיפוש קרבה וחברות עם נשים ועם גברים. שאלות של יכולת לקרבה, התמזגות ונפרדות בתוך קשר זוגי אינטימי. 

איש מקסים בן ששים הגיע לטיפול בעקבות משבר שחווה כאשר אשתו הודיעה שהיא מתכננת לעזוב את הבית. האיש שראה אותם מזדקנים יחדיו הופתע לגלות, שכאשר אחרונת הבנות יצאה מהבית, חשה אשתו כי המכנה המשותף ביניהם הידלדל לשיא חדש ופרידה היא הפתרון הנראה לעין. האישה סירבה לקחת חלק בתהליך זוגי והגבר, שבעבר נעזר פעם בטיפול עקב התלבטות סביב בחירת מקצוע, פנה לתהליך של התבוננות בעצמו ובחייו. ההסתכלות למדה אותנו כי עבורו תמונת המשפחה השלמה נוצקה בילדות כמשהו שצריך לעשות הכול כדי לשמור עליה. הזכרות עמוקה בבית הוריו העלתה כי להרגשתו אביו שמר על נישואיו גם במחיר של אומללות רבה. האיש למד כי עדיף לסבול או לחיות חיים נטולי רגש והתרגשות, מאשר לפרק את התא המשפחתי. גילוי זה הוביל אותו להסתכלות בחייו הנוכחיים. התברר כי במסגרת עבודה וקשריו החברתיים חש סיפוק רב ואילו בקשר הזוגי חווה ריחוק, העדר ונוחות מבחינת שיתוף הפעולה בטיפול בילדים ובבית. ברגע מסוים נראה היה כי הוא מגיע למסקנה כי אשתו צודקת והפתרון עבורם הוא אכן פרידה. ההקלה שחש גרמה לו להיות פתוח יותר ומעז ביחסים בבית. הוא בדק מה הביא אותו לקשר עם אשתו לפני שנים רבות ומה הוא מחפש בזוגיות כעת. התברר כי ההזדקקות שלו לקשר רב יותר עם אשתו נחוותה על ידה כחודרנות ושלילת העצמאות שלה. נושאים הקושרים למסלול חייה הביאו להתרחקות שלא הייתה קשורה דווקא בו. אולם התהליך שעבר, גרם ליותר חיות והרחבה של נוכחותו בבית הוא החל לחוש שינוי, תנועה ועוררות שהתרחשה בחיים בבית. שסיים את התהליך שלו, לא היה ברור אם ימשיך לחיות בבית אחד, עם האישה לצידה חי קרוב לארבעים שנה. אבל, החל להיות ברור יותר ויותר לו מה הוא מחפש ובמקביל יכולת הביטוי הרגשי שלו וההתבוננות שלו בתקשורת וביחסיו עם הסובב התעצמה וגרמה לו הנאה והתרגשות. 

לא מעט גברים מגיעים לתהליך של חיפוש עצמי ממקום שונה מבעבר. מקום בו החיפוש הוא אחר איזון טוב, אחר מימוש עצמי. אנשים ששואלים עצמם כיצד בתוך ומעבר לתפקידם (בין אם מסורתי יותר בין אם פחות) כגברים במסגרת משפחתם ובכלל, הם יכולים לחיות חיים אותנטיים ומשמעותיים.

גבריות בעידן בו אנו חיים היא מורכבת אולי באי פעם. לא עוד תפקיד מסורתי מסודר מצד אחד, ועדין הגבר נתפס על ידי החברה כמספק תפקידים מסוימים מצד אחד ומאידך מתבקש או נקרא להוציא מתוכו אספקטים של רגש, ביטוי ואינדיבידואליזם. לאבהות יש מקום שונה וגברים למדו יותר ויותר להפיק מהקשר עם ילדיהם מעבר למה שראו כילדים. אולם הצורך למצוא סדר עדיפות, איזון או מקום מושכל בין תחומי החיים השונים, מציב גברים באתגרים חדשים. הגבר המכור לעבודה של לפני דור, יודע היום שבהווה ובעתיד עלול להיות לו קשר מצומצם עם ילדיו, שהוא מפסיד זוגיות ותחומי פנאי ועיסוק כאשר הוא שקוע כל כולו בעבודתו. החברה תתגמל אותו, כלכלית ומבחינת סטאטוס, אך המחיר יהיה כבד בטווח קצר וארוך.  

איש היי-טק שהגיע לשיחות בעקבות מצוקה עם ילדיו אמר:  "אני אפרוש בגיל מוקדם ואז יהיה לי כל הזמן שבעולם להיות עם ילדי ומשפחתי" הוא היה איש נבון וצעיר ותכנן באופן מושכל לפרוש תוך 8 שנים בגיל 52. "בני כמה יהיו ילדיך אז?", שאלתי והוא עמד מול המחשבה שאותם ילדים בחינוכם רוצה הוא להיות מעורב יותר, יהיו כולם בשלבים שונים של התבגרותם. "מה אני יכול לעשות?" שאל בתסכול, "אני לא נהנה מהמצב. אתה יודע שככה זה אצלנו, שהישיבות מתחילות לפעמים בערב מאוחר כי שיחות הועידה הם  עם לקוחות ברחבי אסיה ואמריקה". 

מצב מתסכל לאנשי קריירה רבים, שיודעים שקשה יותר להתחיל לקראת גיל חמישים ויחד עם זאת רואים כיצד ילדיהם גדלים והם מתראים איתם בעיקר בסופי השבוע. נשים בימנו מתמודדות עם בעיות זהות מורכבות משל עצמן. עבור גבר, רק לאחרונה, החברה ומרחב ההתפתחות האישי שנוצר, מאפשרים לו לבדוק מחדש את בחירותיו, את המחיר ואת סדרי העדיפות. לתת לעצמו לגיטימציה ליצור חיים שאינם מתבססים בעיקר על ציר הקריירה.

שאנחנו מתייחסים לגברי ולנשי, אנחנו נעים בין ממד סטריאוטיפים ואמונות הקיים בכל אחד מאתנו, לבין אותו חלק המכיר ועומד את השונות הנגזרת מהמגדר השונה. התנועה על ציר זה , ללא נפילה למלכודת הבנאלי, מורכבת מאד.

בפועל גברים פונים לטיפול בהקשר נושאים שבעבר היו מוגדרים "נשיים" יותר. צרכים של חיפוש אהבה וקשר. גברים פונים בנושאים כלל אנושיים של חיפוש משמעות ומימוש עצמי וגברים פונים סביב נושאים הקשורים ספציפית לגבריות, דימוי, זהות ותפיסה הקושרים לקשר בין המבנה האנטומי והרגשי שלהם כגברים למי שהם כבני אדם. בתהליכים אלו הנושא שעולה להתבוננות הוא הגבר שבתוכם, האינטגראציה הגברית הספציפית שלהם, בהקשרי החיים השונים: הקשר העיסוק והפנאי, הנוכחות והדימוי. בהקשר הרומנטי והמיני, בהקשר של יחסי אהבה וקרבה ובהקשרים רבים נוספים. 

ד"ר דרור אורן © כל הזכויות שמורות 2010