דילמת דמי הכיס

סקר שפורסם בעיתונות בזמנו העלה כי 70% מכלל בני הנוער אינם מקבלים דמי כיס. זהו מידע מעורר מחשבה. בחברה שלנו, שערכיה החומריים בולטים כל כך, מדוע הורים אינם מכניסים באופן מבוקר ומדורג את הנושא הכספי לחיי ילדיהם? האם אינם רוצים לכוון אותם בנושא זה?

בפועל, מפגשים עם הורים בייעוץ ובהרצאות מלמדים כי הורים רבים מתלבטים האם לתת לילד/ה דמי כיס. הנושא מעורר רגשות ומחשבות והתלבטויות. ראשית, לחלקנו יש זיכרונות, נעימים יותר או פחות  לגבי הנושא בילדותנו אנו. כמה קבלנו, האם הספיק, האם ההורה היה עקבי ומה היה המסר סביב נתינת דמי הכיס? שנית, הורים שואלים עצמם "בשביל מה?" הרי אני נותן להם הכול וממילא הם חיים בשפע? ואם יש להם הכול למה לתת ומה המטרה של העניין? שלישית, יש הורים שרואים דמי כיס כאמצעי לעודד עשיית מטלות בבית והרגלים בכלל. אבל אז עולה דילמה אצל הורים רבים: האם אין בכך חינוך קפיטליסטי שמכוון את הילד למחשבה כי כל עשייה היא שוות ערך כספי? ומה עם הרצון שיעשה בגלל שהתבקש, או מעצם היותו חלק מהבית?

אכן נושא מורכב ולא חד משמעי. לתפיסתי, דמי כיס יכולים גם לעזור לפתח יכולות אצל הילד/ה ואזורי דיאלוג נוספים מעבר למה שהזכרנו עד כה. ניתנת דמי כיס המלווה הדרכה ושיח יכולה להיות אמצעי להפגיש ילד עם יכולות כמו : תכנון, בקרה, חיסכון, הוצאה, ויסות, תנועה בין מימוש ואיפוק ועוד. דמי כיס, הם בסיס אפשרי לחנך ולהפגיש  ילד עם כלכלה, ללמד אותו ארגון, למשל לרשום כמה יש, כמה קבל, כמה הוציא. ילד יכול דרך דמי כיס להבין מושגים של ערך כספי: למשל ילד שחושב לעצמו "אני רוצה משחק מחשב שעולה 100 ₪, ואני מקבל 12 ₪ בשבוע, איך אגיע למצב שאוכל לקנות משחק זה?"

הורה יכול ללמד את ילדו על חיסכון דרך דמי הכיס. כך לדוגמה, נער/ה שרוצים משחק שעולה מאות שקלים, יכולים לקבל עידוד והכוונה בכך שאם באמת ובתמים הם רוצים בכך ויחסכו מדמי כיס ומעבודה את רוב הכסף הדרוש, ההורים יפרגנו להשקעה וישלימו להם את סכום הכסף הנדרש. בדרך זו מעביר ההורה לא רק מסרים לגבי ערך כלכלי, אלה גם לגבי עבודה, לגבי יכולות כמו :השקעה, חריצות ועוד.

אם דמי הכיס ניתנים - אחרי שיח משמעותי שעשו הורים בינם לבין עצמם, שחשבו עבור מה דמי הכיס, איך ומתי יינתנו ומה מטרת העניין - הם יכולים להיות בעלי ערך רב בחינוך. ההורה מתרגם לילד את המסר "אנחנו נותנים לך את מה שאתה צריך. אבל ניתן לך סכום מסוים שתוכל לבזבז או לחסוך ולהוציא כראות עינייך. כמובן, מלבד דברים שאנחנו אוסרים עליהם", (בכל בית הם שונים: משחק אלים, סוכריות עם צבעי מאכל או כל דבר אחר שסותר את חוקי הבית). מסר של "נראה לך איך לנהל את הכסף שיהיה שלך. איך רושמים כמה יש, כמה הוצאת ועל מה. כך למשל, אם תרצה ממתק, משחק, דבר שהוא מעבר למה שאתה מקבל בשוטף תוכל להשתמש בכסף זה". 

מסר כזה, עם ליווי מתאים, יכול ללמד ילד להשתמש בכסף, להבין משהו על מהות סחר חליפין, ועל צרכנות בכלל. ילדים בגיל בית הספר היסודי יכולים בהדרגה ללמוד מכך ולהחכים, וזו דרך, שהיא מתווכת והדרגתית לתת להם כלים להתמודדות עם העולם הבוגר. ישנם הורים שחושבים שבידוד הילד מנושא הערך הכספי הוא הגנה/הכנה נכונה יותר לעולם. אולם ילדים ממילא נתקלים בחפצים ותמורתם הכספית: דרך מותג הנעל והג'ינס, הטלפון הנייד, דרך רכב ההורים או הפלזמות אצל החבר. הם ישימו לב, תלוי בחומרנות סביבתם, עד כמה הורים "טחונים בכסף" (סלנג שמשמעו עשירים) או עניים. אנחנו חיים בחברה שקשה לנתק את הילד מערכם החומרי של הדברים. שימוש מושכל בנושא דמי כיס, יכול לסייע להורים לעזור לילד לרכוש מושגים שמתאימים לתפיסתם עולמם. 

התניות לגבי דמי הכיס

לעתים הורים בוחרים לתת לילד תפקיד מוגדר (להוריד משולחן, לפנות מדיח וכיוצא באלה) ולהתנות את קבלת דמי הכיס בעשייה או בהתנהגות נאותה. אצל חלק מהילדים, אלו שזקוקים למוחשי, אלו שקשה להם מאד להתאפק, או שיש להם רצונות עזים או קושי לפתח הרגל, יתכן וזו תהיה דרך יעילה. גם אז צריך לנהל נכון את שיטת התגמול שתהיה עקבית ושקופה וכדי שלא תעורר תסכול. אלה חוויה של הילד שאם הצליח ועשה תוגמל ואם לא הצליח כרגע לא, אבל תמיד אפשר לשפר בשבוע הבא. הבעיה עם התניות ברגע שההתנהלות מעוצבת על ידי כעסים, ענישה וחוסר עקביות. במצב כזה כל השיטה סופה שתזיק ליחסים ולמטרתה, יותר מאשר תועיל.

כמובן שכמו כל נושא מורכב, כדי להתמודד ביעילות, רצוי שהורה ירגיש חופשי לבדוק בינו לבין עצמו נושא זה ממקום ניטראלי / נקי מבחינת הטעינות הרגשית. אם כהורים עיסוק בכסף מעורר בכם תחושות חזקות: מתח, קנאה, אי שקט. אם מחשבה או דיבור על כסף בהקשר לילדים מעוררת מחשבה על חוסר רצון לקפח את הילד או שירגיש מחסור, או מפגש אם תחושות לא נוחות. אזי עדיף שתעשו עם עצמכם תהליך בנושא, לפני שתזמו עשייה שהיא טכנית ולכן עלולה שלא להוביל למקום נכון. בכדי להתעסק ישירות בנושא הכסף (אולי בדומה לנושאים אחרים) עליכם לבדוק שברור לכם מה אתם מרגישים לגבי ה 'יש' ו 'האין', המחסור או השפע הקיים בביתכם. אם נושא זה מוסדר עבורכם, חשבו מה מטרתכם וכיצד טכנית נכון לתת לילדים דמי כיס.

מתי להתחיל?

בדרך כלל אין טעם לתת לילד/ה צעירים דמי כיס, כיוון שבגיל זה אין הבנה כמותית / סמלית שתאפשר התעסקות אמיתית בנושא. על פי רוב ילד בגיל גן לא יוכל או ידע כלל מה משמעות כסף ומה לעשות איתו. לכן עדיף בדרך כלל לילד/ה הצעירים יותר "לשמור עבורם" סכום שמייצג את דמי הכיס כדי לתת להם הרגשה שאינם שונים מאחיהם הגדולים ולא להיכנס ממש לעניין ניתנת וטיפול בדמי כיס בדרך כלל לפחות עד גן חובה.

 

אם החלטתכם לתת לילדים דמי כיס, עשו אבחנה בין הילדים לפי הגיל. לא סביר שנער בן חמש עשרה יזדקק לאותם סכומים כמו ילד בן שמונה. שנית, תנו סכום סביר, בהתאם לרמת חייכם. זכרו, אין מדובר במשכורת אלה במעבר לנדרש. שלישית, תנו דמי כיס על בסיס שבועי ובאופן ברור. אם לא התנתם את דמי הכיס בהתנהגות או ביצוע של מטלות, אל תתחשבנו כאשר אתם נותנים אותם על פי הכללים שקבעתם מראש.

כמובן שכל המצוין פה הינו בחזקת הבעת תפיסה שמטרתה לעורר לדיאלוג ולמחשבה.

אם הנושא מעלה מורכבות וקושי אצל ההורים או בהתנהלות בבית עם הילדים, יש לשקול אפשרות של ייעוץ או פניה להדרכת הורים.